אז מה "עושה" אות ספר לאות טובה?

מה עושה אות ספר מסוימת לאות טובה ואפילו משובחת? מדוע הדסה, נרקיסים ודומיהן נחשבות לאותיות ספר מעולות, ואילו אחרות לא? הנה 9 כללים (מופשטים משהו) שניסחתי לעצמי בנסיון לפצח את הסוד.


.1
שלד - אותיות המבוססות על שלדים מקוריים ככל האפשר תוך תאימות גבוהה ככל האפשר ל"DNA" של שלדי הכתבים העבריים בהתאם למוסכמות שזוקקו במהלך ההיסטוריה (זה אוקסימורון, אני יודע, אבל זאת העבודה). 

.2
סיגנוּן - רהיטות קוי המתאר, מידת הוירטואוזיות הרדוקטיבית (כלומר היכולת לייצר קוי מתאר רהוטים במהלך מינימלי ככל האפשר), תוך מקוריות (=ההיפך מהעתקה או מיחזור הקיים) ואף פריצת דרך, ומידת ה"כנות" של הסיגנוּן (כלומר היעדר מוחלט של מתקתקוּת, קלישאתיות או התחכמות באופן יצירת קוי המתאר).

.3
חללים פנימיים - דומים באופיים, שאינם אקלקטיים, ושהיחסים ביניהם (כמטאפורה) דומים ליחסים במראם של אותם בני משפחה.

.4
קצב - קצב חזותי בעל הגיון פנימי (המקביל לקצב במשמעותו המוסיקלית), הנוצר מהיחסים בין קוי האותיות והחללים הפנימיים שלהן, בין אות לאות ובין מלה למלה. כמו כן על הציר המאונך של האותיות להיות זקוף או בזוית נטיה אחידה.

.5
יחסי גובה/רוחב - הקפדה על יחסי גובה/רוחב אחידים ונעימים לעין, תוך קביעת מהירות הקריאה הרצוי (המושפע מיחסים אלה), תוך התחשבות באותיות צרות מאד (כדוגמת ו"ו או גימ"ל) ורחבות מאד (כדוגמת השי"ן) בכתב שלנו.

.6
קונסיסטנטיות - עקביות קונספטואלית ברורה ומובחנת העוברת כחוט השני באופי השלדים, באופי הסיגנוּן, בחללים הפנימיים וביחסי האותיות זו לזו.

.7
ריווח - ריווח קבוע ונכון בין אותיות "פתוחות" ל"סגורות", "פתוחות" ל"פתוחות" ו"סגורות" ל"סגורות".

.8
צבע - יצירת גוון כללי רגוע ואחיד ככל האפשר כאשר מסדרים גוש טקסט בגופן.

.9
מקוריות וחדשנות - התגרות במוסכמות (באופן מדוד או בוטה), שתייצר (בתורה) מוסכמה "קלאסית" חדשה.